הסמכות הענינית לדון בתביעה לקביעת תאריך הולדתו של אדם שנפטר נתונה לביהמ"ש לענייני משפחה - פסקדין

למי הסמכות הענינית לדון בתביעה לקביעת גילו (תאריך הולדתו) של אדם שנפטר?

1.         המבקשים הם ילדיה ויורשיה של המנוחה בתיה דמר (להלן - המנוחה).

            המנוחה עלתה ארצה מפולין בסוף שנות ה- 30 ונפטרה ביום 6.12.00.

            תאריך הולדתה, כפי שהוא רשום בתעודת הזהות שלה, בתעודת הפטירה ובמסמכים מזהים נוספים הינו: 25 לדצמבר 1913.

            המנוחה היתה בעלים של בנין בפולין, הרשום על שמה (להלן - הנכס).

            עם פטירתה, פנו המבקשים לשלטונות פולין כדי להעביר את רישום הזכויות על הנכס על שמם, והתבקשו להמציא את תעודת הפטירה של המנוחה.

            משהומצאה תעודת הפטירה, גילו שלטונות פולין כי תאריך הלידה של המנוחה כפי שהוא רשום בתעודת הפטירה, אינו תואם לתאריך הלידה הרשום בתעודת הלידה של המנוחה שהיה מצוי בידיהם, שהוא: 25 לדצמבר 1912.

            משום כך, מסרבים שלטונות פולין להעביר את הזכויות על הנכס על שמם של המבקשים.

2.         זה הרקע להגשתה של תובענה זו, שבה עותרים המבקשים מבית המשפט  "לתקן את גילה של המנוחה, בתיה דמר... וליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי המנוחה נולדה בתאריך 25.12.1912 ולא כאמור ברישומי משרד הפנים, ביום 25.12.1913.

            כמו כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן הוראה דחופה ביותר למשרד הפנים לתקן במרשם האוכלוסין את תאריך לידתה של המנוחה לתאריך הנ"ל".

            ביוזמתי, נדרשו הצדדים ליתן התייחסותם לשאלת סמכותו הענינית של בית משפט זה לדון בתובענה.

3.         פסק דין הצהרתי לקביעת גילו של אדם ניתן בהתאם ל חוק קביעת גיל, תשכ"ד-1963 (להלן - חוק קביעת גיל).

            תובענה לפי חוק קביעת גיל מוגדרת ב חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן - חוק בתי המשפט לעניני משפחה) כ"עניני משפחה" (סעיף 1(6)(ד)), שהסמכות לדון בהם נתונה על פי סעיף 3(א) לאותו חוק לבית המשפט לעניני משפחה.

            בהתאם לכך תוקן גם סעיף 1 ל חוק קביעת גיל, באופן שצוין בו, כי "הסמכות ליתן פסק דין הצהרתי בבקשה לקביעת גילו של אדם, תהיה בידי בית המשפט לעניני  משפחה" (תיקון משנת תשנ"ה-1995).

4.         הבקשה לקביעת גילו של אדם יכולה להיות מוגשת על ידי אחר, ואף לאחר מותו של אותו אדם.

            הלכה זו נקבעה לראשונה ב-ע"א 179/66 צלאבי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס"מ נו 215, בעמ' 217:

            "נדמה לי שלשונו של ס' 1 של החוק הנדון, אינה כוללת כל הגבלה שהיא שהאדם הנזכר בו חייב להיות דווקא אדם בחיים. אדם אינו חדל להיות כלול במונח הכללי של "אדם" לאחר מותו ואם במותו מתהווים שינויים משפטיים לגבי זכויותיו וחובותיו הרי אין בכך כדי להוציאו מגדר "אדם" לכל דבר שנוגע לתיאורו ולו גם לאחר מותו. גילו של אדם מתייחס למצב שהיה קיים בחייו ואינני רואה טעם לקבוע כי מצב זה ניתן לקביעה אך ורק בעוד האיש הנדון בין החיים. המונח "אדם" טומן בחובו הגדרה של סוג בעלי חיים וגם לאחר מותו קרוי הנפטר אדם ביחס לכל דבר אשר מתייחס אליו בחיים.

            מלשון הסעיף 1 וכן מהוראות של הסעיפים הבאים אין כל ספק שכל אחד רשאי לבקש קביעת גילו הוא וגם של אדם אחר, ואין החוק מוגבל לבקשתו של האדם עצמו. ברור אם כן שהמערערת היתה רשאית לבקש פס"ד הצהרתי ביחס לגילו של בעלה לו היה בחיים, גם לפי טענת המשיבה. ולא מצאתי כל הוראה בחוק הנידון שתשלול אפשרות זו רק מהטעם שהבעל נפטר".

5.         ולשאלת הסמכות הענינית: איזהו בית המשפט המוסמך לדון בתביעה לקביעת או לתיקון גילו של אדם שנפטר?